מ"לוחם חיוני" לבלתי נראה: המסע השקט של חיילים אחרי המלחמה

הבנת המציאות הרגשית והביולוגית של חיילים ישראלים החוזרים מקרבות ממושכים

לאחר חודשים ולעיתים שנים של חיים במצב כוננות גבוה, חיילים ישראלים רבים חוזרים הביתה ולא מרגישים כלום.לא עצב. לא הקלה. רק ריקנות.

זה עשוי להיראות כמו דיכאון אך לעיתים מדובר בדלדול – הדרך של הגוף לומר:"רצתי על אדרנלין זמן רב מדי ועכשיו התרוקנתי."

בשדה הקרב: "אם אני לא עושה את העבודה שלי מישהו עלול למות"

בקרב אין לך רק תפקיד יש לך משמעות.כל תנועה חשובה וכל החלטה יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות שלך או של החברים שלך.

האמונה הזו "אני חיוני אני נחוץ אני חשוב" אינה נובעת מאגו אלא מצורך הישרדותי.הגוף מפריש אדרנלין והורמוני לחץ נוספים שמחדדים את הריכוז מגבירים ערנות ומאפשרים תגובה מיידית.

במוח פועל מנגנון לחץ הנקרא ציר HPA הפועל כמו תרמוסטט. הוא מאותת לבלוטות יותרת הכליה לשחרר הורמוני לחץ כמו קורטיזול ואדרנלין כדי לשמור על ערנות בזמן סכנה.במהלך הקרב המערכת הזו פועלת יום ולילה. היא מצילה חיים אך בו בזמן מרוקנת את מאגרי האנרגיה ושוחקת את המוח והגוף.

אתה הופך למכונה מכוונת לשרידה אחריות ושיתוף פעולה.אתה נושא עליך תחושת חשיבות עצומה ובצדק כי אכן אתה חשוב.

בחזרה הביתה: כשהחיים כבר לא זקוקים לך בכל רגע

ואז המלחמה נגמרת ולפתע אף אחד כבר לא תלוי בתגובה שלך כדי לשרוד.אתה עובר ממצב של חיוני למשימה לבלתי נראה כאזרח.מ"אם אטעה אנשים ימותו" ל"אם לא אענה למייל לא יקרה כלום".

הנפילה הזו אינה רק רגשית היא גם פיזיולוגית.הגוף שחי חודשים במצב של דריכות יתר מתחיל להאט.כשהורמוני הלחץ שעד כה שמרו עליך מתחילים להירגע אתה עלול להרגיש עייפות ניתוק וריקנות.

זהו דלדול לא בהכרח דיכאון.זו תגובה טבעית של הגוף שמנסה לאזן את עצמו לאחר לחץ ממושך (McEwen, 1998; Juster, McEwen & Lupien, 2010).

חלק מתהליך ההחלמה הוא גם גילוי מחודש של זהות ללמוד מי אתה מחוץ למדים. המעבר הזה עשוי להרגיש כמו אובדן משמעות לפני שמוצאים אותה מחדש.

אבל בישראל זה אישי

כאן טמון ההבדל בין חיילים ישראלים לאחרים.

עבור חיילים אמריקאים השירות נעשה לעיתים הרחק מהבית במלחמות שנראות מנותקות מהחיים היומיומיים. רבים משרתים באומץ אך משמעות המשימה עשויה להרגיש מופשטת או פוליטית.

בישראל הקרב לעולם אינו מופשט הוא אישי.אתה נלחם על הבית שלך על ההורים שלך על החברים שלך ולפעמים ממש על הרחוב שבו גדלת.אתה לא משרת במדינה זרה אתה מגן על הבית של סבתא שלך על בית הספר של האחים שלך על הקהילה שלך.

תחושת המשמעות הזו יוצרת חוסן ייחודי.היא מחברת את החייל הישראלי לא רק לצוות שלו אלא גם לעם שלם.זו מה שפסיכולוגים מכנים משמעות קיומית האמונה שהסבל והמאמץ שלך נושאים ערך ותכלית (Litz et al., 2009).

המשמעות הזו יכולה להגן אך אינה מבטיחה חסינות מפני פוסט טראומה או תשישות רגשית.מחקרים בקרב לוחמים ישראלים מצביעים על שיעורי PTSD של כ־6–16% בקרב נחשפים לקרב נמוכים מעט מהשיעורים בקרב לוחמים אמריקאים אך תלויים ביחידה בעוצמת החשיפה ובזמן שעבר (Solomon & Mikulincer, 2006; Dekel & Nuttman-Shwartz, 2009).גם כשהלב חזק הגוף עדיין צריך להחלים.

מה הנתונים מראים על חשיפה ממושכת

מחקרים בקרב לוחמים אמריקאים מספקים תובנות זהירות.שיעורי ה־PTSD בקרב חיילים ששירתו בעיראק ובאפגניסטן נעים בין 11% ל־20% בהתאם למחקר והגדרות האבחון (U.S. Department of Veterans Affairs, 2023).חשיפה ממושכת ללחימה משפיעה על שינה מצב רוח מערכת החיסון והאיזון ההורמונלי. הגוף נותר לעיתים תקוע במצב הישרדות מתקשה לשוב לשקט גם כשהסכנה חלפה.

מכיוון שזו הפעם הראשונה במאה האחרונה שבה ישראל חווה כמעט שנתיים רצופות של לחימה בעצימות גבוהה אין עדיין נתונים ארוכי טווח על ההשפעות הפסיכולוגיות והביולוגיות של מצב זה. בשנים הקרובות יהיה צורך במחקרים שיבחנו את ההשלכות לאורך זמן.

בינתיים ניתן להסתמך על מחקרי טראומה קיימים המראים כי לחץ כרוני עשוי לשבש את דפוסי השינה את האיזון ההורמונלי ואת רמות האנרגיה בגוף.

PTSD – חשוב לזכור

גם כשהסימפטומים נראים פיזיולוגיים חשוב לשקול אפשרות של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) מצב שבו המוח ממשיך להגיב כאילו הסכנה עדיין קיימת.

סימנים שכדאי לשים לב אליהם:פלאשבקים או זיכרונות חודרנייםהימנעות ממקומות או ניתוק רגשיבעיות שינה דריכות יתר עצבנותתחושת ריחוק מהסביבה או מהמשפחהרגשות אשם בושה או ייאוש מתמשך

ה־PTSD משנה את האופן שבו המוח מעבד איום וביטחון (Yehuda et al., 2015).זו אינה חולשה זו פציעה נוירולוגית שניתן לטפל בה באמצעות טיפולים ממוקדי טראומה כמו EMDR או CBT (Bisson et al., 2013; van der Kolk, 2014).

ביולוגיה תחילה אחריות אחר כך

במהלך שנות עבודתי עם חיילים אמריקאים וישראלים למדתי דבר חשוב.רוב האנשים שחוזרים מהקרב ואומרים "פעם הייתי חד פעם הרגשתי חי עכשיו אני לא מרגיש כלום" אינם שבורים הם מדולדלים.

המוח שלהם פעל חודשים על אדרנלין. כשהמערכת הזו נרגעת הגוף והנפש צריכים זמן להסתנכרן מחדש.הבשורה הטובה היא שהמוח שלמד לשרוד מסוגל גם להחלים.דרך מנוחה טיפול וחיבור אנושי מערכת העצבים יכולה למצוא שוב איזון.

לכן אני תמיד אומרת ביולוגיה תחילה אחריות אחר כך.ברגע שהגוף מתאזן אפשר לדבר על בחירות מחשבות מערכות יחסים ומשמעות.

איך המשפחה יכולה לעזור

לשמור על שגרה פשוטה וצפויה – מבנה יומי עוזר למוח להרגיש בטוח.לעודד מנוחה ותנועה עדינה – גם הליכה קצרה עוזרת לשחרור מתחים.לא ללחוץ לדבר – נוכחות שקטה עדיפה על שאלות חודרניות.לא לשפוט – זה לא חוסר רצון זו החלמה.לזהות נורות אדומות – מחשבות אובדניות זעם הסתגרות או שתייה מרובה דורשים עזרה מיידית.

המלצות מעשיות להחלמה

שינה שמרו על שעות קבועות והימנעו ממסכים לפני השינה.תנועה פעילות גופנית מתונה וקבועה כמו הליכה או שחייה עוזרת לאזן את הגוף (Hill et al., 2010).נשימה והרפיה תרגילי נשימה איטית או קרקוע מרגיעים את מערכת העצבים.חיבור הישארו בקשר עם חברים מהשירות או קבוצות תמיכה.טיפול טיפולים ממוקדי טראומה כמו EMDR או CBT תומכים בהחלמה רגשית ופיזית.תזונה תזונה מאוזנת עם אומגה 3 וחלבון תורמת לשיקום המוח (Logan, 2003).משמעות תפילה כתיבה או הרהור אישי יכולים לסייע בבניית משמעות מחודשת.

כמה זמן זה נמשך ומתי לפנות לעזרה

מרבית החיילים חווים תקופה של קריסה שנמשכת בין מספר שבועות לחודשים אחרי החזרה מהלחימה.עבור רבים היציבות חוזרת בתוך כמה חודשים אם יש מנוחה ותמיכה. עם זאת התאוששות מלאה עשויה להימשך בין 9 ל־18 חודשים לאחר חשיפה ממושכת.

כאשר הסימפטומים נמשכים מעבר לחצי שנה או מחמירים זה הזמן לפנות לעזרה מקצועית.תרופות עשויות לעזור כאשר הגוף אינו מצליח להתאזן לבד אך הן צריכות להיות חלק מתוכנית רחבה הכוללת טיפול שגרה וחיבור חברתי.מחקרים תומכים בשימוש בנוגדי דיכאון מקבוצת ה־SSRIs (כמו sertraline או paroxetine) או ה־SNRIs (כמו venlafaxine או duloxetine) לטיפול בדיכאון או PTSD לאחר קרב (Hoskins et al., 2015).לסיוטים הקשורים לטראומה תרופת prazosin נמצאה יעילה (Raskind et al., 2018).תרופות שינה קצרות טווח כמו trazodone או mirtazapine במינון נמוך יכולות לעזור אם משתמשים בהן בזהירות.

כל טיפול תרופתי חייב להינתן ולהיות במעקב פסיכיאטר שמכיר טיפול בטראומה.להחלמה נדרש לא רק זמן אלא גם תמיכה פעילה בגוף ובנפש באמצעות מנוחה טיפול קשרים אנושיים ולעיתים גם טיפול תרופתי.

גאווה חוסן ומציאות

הישראלים תמיד נלחמו אחרת מתוך משמעות קהילה ולב.הגאווה הזו אינה צריכה להישאר שקטה היא דבר שיש לשמור עליו.אבל חלק מהגאווה הוא גם הכנות.כוח אמיתי אינו בלהעמיד פנים שאתה בסדר אלא בלהכיר בכך שהגוף והמוח שלך צריכים מנוחה.

אפשר לאהוב את המדינה ועדיין לומר "אני מותש".זו אינה חולשה זו תגובת התאוששות טבעית של הגוף.

ממני באופן אישי

חשוב לי להבהיר אני לא ממזערת את מה שחיילינו עוברים.זה לא רק סטרס או משהו שזמן לבד יתקן. מדובר בהשפעות אמיתיות ביולוגיות ופסיכולוגיות של טראומה אחריות והישרדות.

אם אתה או את מרגישים שהכול כבד מדי ריק או לא ניתן לניהול פנו לעזרה מקצועית.אין צורך לסבול כדי להחלים.כבר שרדתם את שדה הקרב אין צורך להילחם לבד בבית.

בתרבות הישראלית והצבאית לעיתים רואים בפנייה לעזרה חולשה אך האמת היא שזו חוזקה אמיתית. הכרה במצוקה מוקדם יכולה למנוע נזק מתמשך.

אם אתם או מישהו שאתם אוהבים במצוקה פנו ל־ער"ן (1201) בישראל או ל־988 בארצות הברית.

אודות המחברת

שירלי חמודות ליבט, MS, LMFT היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת בקליפורניה עם ניסיון של קרוב לשני עשורים.מתמחה בטיפול בטראומה, EMDR ובריאות הנפש סביב אמהות ומשפחה ומלווה יחידים זוגות ומשפחות במסע ההחלמה שלהם בגישה מקצועית וחומלת.למידע נוסף: www.milevlelev.com

References

Adler, A. B., Bliese, P. D., McGurk, D., Hoge, C. W., & Castro, C. A. (2011). Battlemind debriefing and Battlemind training as early interventions with soldiers returning from Iraq: Randomization by platoon. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 77(5), 928–940. https://doi.org/10.1037/a0016877

American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.).

Arnsten, A. F. T. (2009). Stress signalling pathways that impair prefrontal cortex structure and function. Nature Reviews Neuroscience, 10(6), 410–422. https://doi.org/10.1038/nrn2648

Bisson, J. I., Roberts, N. P., Andrew, M., Cooper, R., & Lewis, C. (2013). Psychological therapies for chronic post-traumatic stress disorder (PTSD) in adults. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2013(12). https://doi.org/10.1002/14651858.CD003388.pub4

Dekel, R., & Nuttman-Shwartz, O. (2009). Posttraumatic stress and growth: The contribution of cognitive appraisal and sense of belonging to the country. Health & Social Work, 34(2), 87–96. https://doi.org/10.1093/hsw/34.2.87

Hill, M. N., Hellemans, K. G. C., Verma, P., Gorzalka, B. B., & Weinberg, J. (2010). Neurobiology of chronic mild stress: Parallels to major depression. Neuroscience & Biobehavioral Reviews, 36(9), 2085–2117. https://doi.org/10.1016/j.neubiorev.2010.10.012

Hoskins, M., Pearce, J., Bethell, A., Dankova, L., Barbui, C., Tol, W. A., ... & Bisson, J. I. (2015). Pharmacotherapy for post-traumatic stress disorder: Systematic review and meta-analysis. British Journal of Psychiatry, 206(2), 93–100. https://doi.org/10.1192/bjp.bp.114.148551

Juster, R. P., McEwen, B. S., & Lupien, S. J. (2010). Allostatic load biomarkers of chronic stress and impact on health and cognition. Neuroscience & Biobehavioral Reviews, 35(1), 2–16. https://doi.org/10.1016/j.neubiorev.2009.10.002

Litz, B. T., Stein, N., Delaney, E., Lebowitz, L., Nash, W. P., Silva, C., & Maguen, S. (2009). Moral injury and moral repair in war veterans: A preliminary model and intervention strategy. Clinical Psychology Review, 29(8), 695–706. https://doi.org/10.1016/j.cpr.2009.07.003

Logan, A. C. (2003). Neurobehavioral aspects of omega-3 fatty acids: Possible mechanisms and therapeutic value in major depression. CNS Drugs, 17(4), 273–291. https://doi.org/10.2165/00023210-200317040-00004

McEwen, B. S. (1998). Protective and damaging effects of stress mediators. New England Journal of Medicine, 338(3), 171–179. https://doi.org/10.1056/NEJM199801153380307

Piazza, J. R., Charles, S. T., Sliwinski, M. J., Mogle, J., & Almeida, D. M. (2021). Affective reactivity to daily stressors and long-term risk of chronic health conditions: Findings from the national study of daily experiences. Psychosomatic Medicine, 83(7), 733–742. https://doi.org/10.1097/PSY.0000000000000951

Raskind, M. A., Peterson, K., Williams, T., Hoff, D. J., Hart, K., Holmes, H., ... & Peskind, E. R. (2018). A trial of prazosin for combat trauma PTSD with nightmares. New England Journal of Medicine, 378(6), 507–517. https://doi.org/10.1056/NEJMoa1507598

Solomon, Z., & Mikulincer, M. (2006). Trajectories of PTSD: A 20-year longitudinal study. American Journal of Psychiatry, 163(4), 659–666. https://doi.org/10.1176/appi.ajp.163.4.659

U.S. Department of Veterans Affairs. (2023). How common is PTSD in veterans? National Center for PTSD. https://www.ptsd.va.gov/understand/common/common_veterans.asp

van der Kolk, B. A. (2014). The body keeps the score: Brain, mind, and body in the healing of trauma. Penguin Books.

Yehuda, R., Daskalakis, N. P., Lehrner, A., Desarnaud, F., Bader, H. N., Makotkine, I., ... & Bierer, L. M. (2015). Influences of maternal and paternal PTSD on epigenetic regulation of the glucocorticoid receptor gene in Holocaust survivor offspring. American Journal of Psychiatry, 171(8), 872–880. https://doi.org/10.1176/appi.ajp.2014.13121571