top of page
  • Ted.com

עזרה לאחרים עושה אותנו מאושרים יותר - אבל זה משנה איך אנחנו עושים את זה

מחקרים מראים שעזרה לאחרים עושה אותנו מאושרים יותר. אבל בעבודתה פורצת הדרך על הנדיבות והשמחה, הפסיכולוגית החברתית אליזבת דאן גילתה שיש מלכוד: זה משנה איך אנחנו עוזרים. למדו כיצד נוכל להשפיע יותר - ולהגדיל את האושר שלנו לאורך הדרך - אם נעשה שינוי מרכזי אחד בדרך שבה אנו עוזרים לאחרים. "בואו נפסיק לחשוב על נתינה כעל מחויבות מוסרית ונתחיל לחשוב עליה כמקור של הנאה", אומרת דאן.

















zeeva Livshitz, Translator liblib fib, Reviewer

Footnotes

Footnotes

00:00 יש לי עבודה די מהנה, שהיא להבין מה גורם לאנשים להיות מאושרים. זה כל כך כיף, שזה יכול להיראות כמעט קל ערך, במיוחד בזמן שבו אנחנו מתמודדים עם כמה כותרות די מדכאות. אבל מסתבר שלימודי אושר עשויים לספק מפתח לפתרון כמה בעיות קשות שאנחנו מתמודדים איתן. לקח לי כמעט עשור כדי להבין את זה. 00:31footnote footnote די מוקדם בקריירה שלי, פרסמתי מאמר ב"סייאנס" יחד עם השותפים שלי, שנקרא, "הוצאת כסף על אחרים מקדמת אושר." הייתי בטוחה מאוד במסקנה הזאת, חוץ מדבר אחד: זה לא נראה כמשהו שחל עלי. 00:48 (צחוק) 00:49 בקושי תרמתי אי פעם כסף לצדקה, וכאשר עשיתי זאת, לא הרגשתי את הבוהק החם הזה שלו ציפיתי. אז התחלתי לתהות שמא משהו לא היה בסדר במחקר שלי או שמשהו לא בסדר איתי. התגובה הרגשית חסרת ההשראה שלי לנתינה היתה תמוהה במיוחד כי מחקרי המעקב שלי גילו שאפילו פעוטות הפגינו שמחה כתוצאה מנתינה לאחרים. 01:20 בניסוי אחד, עמיתי קיילי המלין, לארה אקנין ואני הבאנו למעבדה ילדים מתחת לגיל שנתיים. וכפי שאתם יכולים לדמיין, היינו צריכים לעבוד עם משהו שלפעוטות באמת אכפת ממנו, אז השתמשנו במשהו שיראה לפעוט דומה לזהב, כלומר, קרקרים בצורת דגי זהב. 01:39 (צחוק) 01:41 נתנו לילדים את הערימה הזאת של דגי זהב עבור עצמם והזדמנות לתת כמה מדגי הזהב שלהם לבובה בשם "מונקי" (קוף בעברית),. 01:50 (וידאו) חוקר: מצאתי אפילו עוד פינוקים, ואני הולך לתת לך את כולם. 01:54 פעוט: הו. תודה. 01:58 חוקר: אבל, אתה יודע, אני לא רואה יותר פינוקים. תרצה לתת אחד ל"מונקי"? 02:04 פעוט: כן. חוקר: כן? 02:06 פעוט: כן. הנה. 02:14 חוקר: או, טעים מאוד. ממממ. 02:18 פעוט: כולם נעלמו, הוא אכל אותם. 02:22 אליזבת דאן: אימנו עוזרי מחקר לצפות בסרטונים אלה ולקודד תגובות רגשיות של פעוטות. כמובן, שלא סיפרנו להם מהן ההיפותזות שלנו. הנתונים גילו כי פעוטות היו די מאושרים כאשר הם קיבלו את הערימה הזאת של דגי זהב לעצמם, אבל הם היו אפילו יותר מאושרים כשהזדמן להם לתת כמה דגי זהב משלהם. 02:42footnote footnote והבוהק החם הזה של נתינה נמשך עד לשלב הבגרות. כאשר ניתחנו סקרים של יותר מ- 200,000 מבוגרים ברחבי העולם, ראינו שכמעט שליש מאוכלוסיית העולם דיווחו שתרמו לצדקה כסף כלשהו בחודש האחרון. למרבה הפלא, בכל אזור מרכזי בעולם, אנשים שנתנו כסף לצדקה היו יותר מאושרים מאלה שלא תרמו, גם לאחר שמביאים בחשבון את מצבם הכלכלי האישי. וקורלציה זו לא היתה טריוויאלית. נראה היה שלתרום לצדקה גרם לאותו שינוי ברמת האושר כמו לזכות בהכנסה כפולה. 03:25footnote footnote עכשיו, כאיש מחקר, אם מתמזל מזלך להיתקל בסוג השפעה שמשתכפלת סביב העולם בילדים ובמבוגרים כאחד, אתה מתחיל לתהות: האם זה יכול להיות חלק מהטבע האנושי? אנחנו יודעים שהנאה מחזקת התנהגויות אדפטיביות כמו אכילה וסקס שעוזרות להנציח את המין שלנו, ונראה לי שנתינה עשויה להיות אחת מאותן התנהגויות. 03:54 הייתי ממש נרגשת מהרעיונות האלה, וכתבתי עליהם ב"ניו יורק טיימס ". אחד האנשים שקראו את המאמר הזה היה רואה החשבון שלי. 04:04 (צחוק) 04:07 כן. בתקופת המס מצאתי את עצמי יושבת מולו, מתבוננת בו בעודו מקיש לאיטו בעט שלו על שורת מתן הצדקה של החזר המס שלי עם המבט הזה של, כמו, אי שביעות רצון שבקושי מוסתרת. 04:22 (צחוק) 04:24 למרות שהקריירה שלי נבנתה מלהראות איך נתינה גורמת להרגשה נפלאה, אני למעשה לא עשיתי הרבה מזה. אז החלטתי לתת יותר. 04:36 בערך באותו זמן, סיפורים נוראים על משבר הפליטים הסורי היו בכל מקום. באמת רציתי לעזור, אז הוצאתי את כרטיס האשראי שלי. ידעתי שהתרומות שלי יעשו כנראה הבדל עבור מישהו במקום כלשהו, אבל ללכת לאתר של צדקה ממשית ולהזין את מספר הוויזה שלי עדיין פשוט לא הרגיש לי כדבר מספיק. 05:03footnote footnote ואז למדתי על "קבוצת החמישה". ממשלת קנדה מאפשרת לכל חמישה קנדים לתת חסות פרטית למשפחה של פליטים. אתם צריכים לגייס מספיק כסף כדי לתמוך במשפחה לאורך השנה הראשונה שלהם בקנדה, ואז הם פשוט עולים על מטוס לעיר שלכם. אחד הדברים שנראה לי כל כך מגניב בתוכנית זו הוא, שאיש אינו רשאי לעשות זאת לבדו. ובמקום קבוצה של חמישה, אנחנו בסופו של דבר משתפים פעולה עם ארגון קהילתי ויוצרים קבוצה של 25. אחרי כמעט שנתיים של עבודת ניירת והמתנה, למדנו שהמשפחה שלנו תגיע לוונקובר תוך פחות מששה שבועות. היו להם ארבעה בנים ובת, אז רצנו למצוא להם מקום מגורים. התמזל מזלנו למצוא להם בית, אבל היה צורך להשקיע בו הרבה עבודה. אז החברים שלי הגיעו בערבים ובסופי שבוע וצבעו וניקו והרכיבו רהיטים. 06:05footnote footnote כשהגיע היום הגדול, מילאנו את המקרר שלהם בחלב ופירות טריים ויצאנו אל שדה התעופה לפגוש את המשפחה שלנו. זה היה מעט מהמם עבור כולם, במיוחד לילד בן הארבע. אמו התאחדה עם אחותה שהגיעה לקנדה קודם לכן באמצעות אותה תוכנית. הן לא התראו במשך 15 שנים. 06:31footnote footnote כשאתם שומעים שיותר מ-5.6 מיליון פליטים נמלטו מסוריה, אתם מתמודדים עם הטרגדיה הזאת שהמוח האנושי לא ממש הסתגל כדי להבין. זה כל כך לא מוחשי. לפני כן, אם מישהו מאיתנו היה מתבקש לתרום 15 שעות בחודש כדי לעזור עם משבר הפליטים, כנראה שהיינו אומרים לא. אבל ברגע שלקחנו את המשפחה שלנו לביתם החדש בוונקובר, כולנו הגענו לאותה הבנה: פשוט עמדנו לעשות את מה שצריך כדי לעזור להם להיות מאושרים. 07:07 החוויה הזאת גרמה לי לחשוב מעט יותר לעומק על המחקר שלי. כשחזרתי למעבדה שלי, ראינו את היתרונות במתן תנופה מעלה כשאנשים חשו תחושה אמיתית של קשר עם אלה שלהם הם עזרו ויכולנו בקלות לדמיין את השינוי שהדבר חולל בחיי האנשים האלה. 07:27footnote footnote לדוגמה, בניסוי אחד, נתנו למשתתפים הזדמנות לתרום מעט כסף ל UNICEF או ל-Spread the Net. בחרנו את ארגוני הצדקה האלה בכוונה, כי הם היו שותפים וחלקו את אותה מטרה חשובה של קידום בריאותם של ילדים. אבל אני חושבת ש- UNICEF הוא רק ארגון צדקה כה גדול ורחב שקצת קשה להעלות על הדעת איך התרומה הקטנה שלכם תעשה את ההבדל. לעומת זאת, Spread the Net מציע לתורמים הבטחה ממשית: עבור כל 10 דולר שנתרמו, הם מספקים כילה למיטה אחת כדי להגן על הילד מפני מלריה. 08:05 ראינו שככל שאנשים תורמים יותר כסף ל - Spread the Net, הם מדווחים לאחר מכן שהם יותר מאושרים . לעומת זאת תשואה רגשית זו על ההשקעה התבטלה לחלוטין כאשר אנשים נתנו כסף ל UNICEF אז זה מצביע על כך שלתרום כסף לצדקה ראויה לא תמיד מספיק. עליכם להיות מסוגלים לדמיין איך בדיוק, הכסף שלכם יגרום לשינוי. 08:34 כמובן, שתוכנית ה"קבוצה של חמישה" לוקחת את הרעיון לרמה חדשה לגמרי. כשלראשונה לקחנו את המיזם הזה, היינו מדברים על הזמן שהפליטים יגיעו. עכשיו, אנחנו פשוט מתייחסים אליהם כאל המשפחה שלנו. לא מזמן, לקחנו את הילדים להחלקה על קרח, ומאוחר יותר באותו יום, שאל אותי אוליבר בן השש, "אמא, מי הילד הכי מבוגר במשפחה שלנו? " הנחתי שהוא מדבר על שפע הדודנים שלו, והוא דיבר עליהם, אבל גם על המשפחה הסורית שלנו. 09:07footnote footnote מאז שהמשפחה שלנו הגיעה, כל כך הרבה אנשים וארגונים הציעו לעזור, לספק הכל, החל מסתימות שיניים חינם ועד למחנות קיץ. זה גרם לי לראות את הטוב שקיים בקהילה שלנו. הודות לתרומה אחת, הילדים היו צריכים לצאת למחנה של רכיבה על אופניים, וכל יום בשבוע, אחד החברים מהקבוצה שלנו השתדל להיות שם כדי לעודד אותם. הזדמן לי להיות שם ביום שגלגלי העזר היו אמורים לרדת, הילד בן הארבע לא חשב שזה היה רעיון טוב אז ניגשתי אליו ודיברתי איתו על היתרונות לטווח ארוך של רכיבה ללא גלגלי עזר. 09:49 (צחוק) 09:51 ואז נזכרתי שהוא בן ארבע ובקושי דיבר אנגלית. אז חזרתי למילה שהוא בודאי הכיר: גלידה. אתה תנסה ללא גלגלי עזר, ואני אקנה לך גלידה. והנה מה שקרה אחר-כך. 10:07 (וידאו) א.ד: כן. בטח! 10:10 ילד: אני הולך לנסות. 10:11 א.ד.: אלוהים אדירים! תראה איך אתה רוכב! 10:13 (צורחת) תראה איך אתה נוסע! אתה רוכב בעצמך! 10:16 (קהל) (צחוק) 10:17 (וידאו) א.ד: עבודה טובה! 10:20 (קהל) (צחוק) 10:21 (מחיאות כפיים) 10:26 א.ד: אז זה סוג של עזרה שבני האדם התפתחו כדי ליהנות ממנה, אבל במשך 40 שנה, קנדה היתה המדינה היחידה בעולם שאיפשרה לאזרחים פרטיים להעניק חסות לפליטים. 10:40 עכשיו - קנדה! 10:42 (מחיאות כפיים) 10:44 זה די נהדר. 10:47 עכשיו אוסטרליה ובריטניה מתחילות תוכניות דומות. תארו לעצמכם כמה משבר הפליטים יכול להיראות אחרת אם יותר מדינות יאפשרו זאת. 10:58footnote footnote יצירת סוג זה של קשרים משמעותיים בין אנשים פרטיים מספקת הזדמנות להתמודד עם האתגרים שגורמים להרגשה מדהימה. אחד מהאתגרים האלה נמצא כמה בלוקים מכאן, בצד המזרחי של המרכז המסחרי של ונקובר. מבחינות מסוימות זה האזור העירוני העני ביותר בקנדה. למעשה התלבטנו אם להביא משפחה של פליטים, כי יש כאן כל כך הרבה אנשים שכבר נאבקים. ידידי אוון סיפר לי שכשהיה ילד והוריו נסעו דרך השכונה, הוא היה מתכופף במושב האחורי. אבל הוריו של אוון מעולם לא היו מנחשים, שכאשר הוא יגדל, הוא יפתח את הדלתות של מסעדה מקומית ויזמין את הקהילה הזו פנימה ליהנות מארוחות בנות שלוש מנות. התכנית שאוון עזר לבנות נקראת "המון צלחות" והמטרה היא לא רק לספק ארוחות חינם אלא ליצור רגעי חיבור בין אנשים שאחרת, אולי לעולם לא יצרו קשר עין. בכל ערב, עסק מקומי נותן חסות לארוחת הערב ושולח צוות מתנדבים המסייעים להכין ולהגיש את הארוחה. לאחר מכן, את השאריות מחלקים לאנשים שנמצאים ברחוב, וחשוב, נשאר מספיק כסף כדי לספק אלף ארוחות חינם עבור הקהילה הזו בימים הבאים. 12:19 אבל היתרונות של תוכנית זו הם מעבר למזון. עבור המתנדבים, זה מספק הזדמנות לעסוק באנשים, לשבת ולשמוע את הסיפורים שלהם. לאחר נסיון כזה, מתנדב אחד שינה את מסלולו כך שבמקום להימנע מלעבור דרך שכונה זו, הוא עובר דרכה, מחייך או יוצר קשר עין כשהוא עובר על פני פנים מוכרות. 12:45 כולנו מסוגלים למצוא שמחה בנתינה. אבל אנחנו לא צריכים לצפות שזה יקרה אוטומטית. הוצאת כסף כדי לעזור לאחרים לא בהכרח מקדמת אושר. במקום זאת, זה משנה איך אנחנו עושים את זה. ואם אנחנו רוצים שאנשים ייתנו יותר, עלינו לשנות מהשורש את הדרך שבה אנו חושבים על נתינה. אנחנו צריכים ליצור הזדמנויות לתת שיאפשרו לנו להעריך את האנושיות המשותפת שלנו. אם מישהו מכם עובד בארגון צדקה, אל תתגמלו את התורמים שלכם עם עטים או לוחות שנה. 13:21 (מחיאות כפיים) 13:25 תגמלו אותם עם ההזדמנות לראות את ההשפעה המיוחדת שיש לנדיבות שלהם ולהתחבר עם אנשים וקהילות שלהם הם עוזרים. 13:37 אנחנו רגילים לחשוב על נתינה כעל משהו שעלינו לעשות. וזה אכן כך. אבל כשחושבים על זה בדרך כזאת, אנחנו מפסידים את אחד החלקים הטובים ביותר בלהיות אנושי: שהתפתחנו כדי למצוא שמחה במתן עזרה לאחרים. בואו נפסיק לחשוב על נתינה כעל חובה מוסרית בלבד ונתחיל לחשוב על זה כעל מקור של הנאה. 14:06 תודה.

Lev Le’Lev Counseling Center Hebrew/English

Virtual counseling

Comments


bottom of page